החלטה בתיק פר"ק 303-08

הקדמה :

לפני ערעור שהוגש ביום 9/3/10 על החלטת המשיב, עו"ד משה לוי, בתפקידו כמפרק חברת תאור בקר בע"מ (בפירוק) (להלן: "המפרק" ו "החברה" בהתאמה), במסגרתה נדחתה בקשת המערערים להארכת המועד להגשת תביעת חוב מטעמם.

הרקע העובדתי :

אפתח ואבהיר כי אין בכוונתי לסקור בפרוטרוט במסגרת החלטה זו את המחלוקות והתביעות ההדדיות שהתנהלו בין הצדדים עד כה, כמו גם את ההליכים המשפטיים שקדמו להגשת הערעור שלפני, ודי בכך שאזכיר את עיקרי הדברים, כפי שיפורט להלן.

המערערים הינם שניים מתוך שלושת בעלי המניות בחברה.

בהליך שהתקיים בבית משפט השלום בפני כב' השופט קולה, נידונה תביעה שהגישו המערערים נגד בעל המניות הנוסף בחברה וטובה אדלר, בטענה כי אלה מחזיקים ברפת, בראשי בקר ובציוד השייכים להם, ובתוך כך גורמים להם נזקים כספיים. במסגרת הליך זה הוסכם, בין היתר, כי הרפת שעמדה ביסוד המחלוקת, כולל הפרות, הציוד והרכוש המצוי בה, תיוותר בבעלות אדלר, ובית המשפט יפסוק על דרך הפשרה מהו הסכום שעל אדלר לשלם בתביעה שהוגשה נגדם. בפסק הדין הורה בית המשפט, בין היתר, כי על אדלר לשלם סך של 700,000 ש"ח כולל מע"מ, נכון ליום פסק הדין, וכי הרפת, עדר הפרות ומכסת החלב יירשמו על שם אדלר.

ביום 15/6/09 ניתנה החלטת בית משפט זה בבקשה למתן הוראות שהגיש המפרק, במסגרתה נקבע כי הסכום של 628,000 ש"ח שהופקד בגזברות בית משפט השלום בעקבות פסק הדין של בית משפט השלום, יועבר לקופת הפירוק של החברה.

רק לאחר מתן החלטה זו, ולמעלה מחודשיים לאחר תום המועד האחרון להגשת תביעת חוב, הגישו המערערים למפרק בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב. המפרק דחה את הבקשה, כמפורט בהחלטתו מיום 25/1/10.

זו ההחלטה העומדת ביסוד הערעור שלפני.

טענות העוררים :

לטענת המערערים, הגישו למפרק את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב רק לאחר שניתנה החלטת בית משפט זה לפיה יועבר הסכום שבגזברות בית המשפט לקופת הפירוק של החברה, הואיל וסברו כי בהתאם לפסק דינו של בית משפט השלום, יקבלו לידיהם לפחות 2/3 מהסכום שנפסק. לטענתם, לא הגישו תביעת חוב סמוך למועד פירוק החברה כיוון שהיו בטוחים כי לפחות חלק ניכר מהסכום יועבר אליהם, כשבנוסף לכך, המערער מס' 1 לא ידע שעליו להגיש תביעת חוב. עוד טוענים המערערים כי לא הגישו ערעור על החלטת בית משפט זה מפאת חיסרון כיס.

המערערים מוסיפים וטוענים כי עד למועד הגשת הערעור טרם קיבלו לידיהם את המסמכים הרלוונטים לצורך הגשת תביעת החוב, על אף שפנו בנדון לבא כוחם הקודם, ששימש גם כרואה החשבון של החברה.

המערערים סבורים כי שגה המפרק משהתעלם מנסיבותיהם הקשות ומהעובדה שנאלצו לגייס כספים רבים לכיסוי חלק מחובות החברה בניסיון להצילה, המצדיקים גמישות בכל הנוגע למתן ארכה להגשת תביעת החוב.

עוד טוענים המערערים כי היה על המפרק לזמנם לחקירה בפניו, בהתאם לסמכויות המוקנות לו בדין, כדי לברר את תביעתם בצורה יעילה ובאופן שיסייע בסופו של יום לחשוף פרטים רבים יותר שיביאו ל"הצלחת ההליך", כהגדרתם.

בנוסף, לשיטתם של המערערים, דחיית הבקשה להארכת מועד שהגישו יוצרת אפליה פסולה בינם לבין נושים אחרים, שכן מיום שנודע להם על החלטת בית משפט זה בבקשת המפרק, טרם עברו 6 חודשים להגשת תביעת החוב.

כן טוענים המערערים כי זכויותיהם של הנושים שהגישו את תביעותיהם במועד לא תיפגענה, בין היתר משום שטרם חולקו כספים מתוך קופת הפירוק, וכי הנזק שייגרם לנושים האחרים, ככל שייגרם, הינו מזערי לעומת הנזק שייגרם להם עצמם.

לשיטתם של המערערים, היה על המפרק להיכנס לעובי הקורה ולברר את תביעת החוב שלהם, ומשלא עשה כן והחליט בבקשתם מבלי לבחון את הדברים לגופם ועל סמך השערות בלתי מבוססות, יש לבטל את החלטתו.

טענות המפרק :

לטענת המפרק, יש לדחות את הערעור ולהותיר את החלטתו על כנה.